כשהתעוררתי ביום ראשון האחרון לא העלתי על דעתי שדווקא השבוע יזמן לי הגורל שני סרטים בהם כלי הנשק המרכזי הוא מספריים, אבל שלושה ימים אחרי שראיתי את "Inside" ורבע שעה אחרי תחילת הצפיה בסרט הספרדי "פשעי זמן", הבנתי כי אכן זה מה שקורה. יכול להיות שהקוסמוס מנסה לשדר לי איזה מסר? אולי אלוהים רומז לי שאני צריך להסתפר?
נאצ'ו ויגלונדו ביים את הסרט הקצר והמשעשע הזה, שנראה קצת כמו פרק של "Flight of the Conchords", לפני שהוא יצר את מותחן המד"ב דל התקציב והאלגנטי "פשעי זמן" שקיבל ביקורות אוהדות ביותר בשנה שעברה. "פשעי זמן" עוקב אחר גבר ספרדי שמנמן שמנסה להציץ לבחורה חמודה אותה הוא רואה מחצר ביתו ומוצא את עצמו בעקבות הנסיון נרדף ביערות על ידי מטורף חמוש במספריים שפניו עטופים בתחבושות. העלילה משנה כיוון כשלגמרי במקרה תופס הגיבור מחסה בתוך מתקן מדעי משונה שמשמש, כפי שהוא מגלה בהמשך, למסע בזמן.
כשאומרים מסע בזמן בדרך כלל עולות בראש תקופות קדומות או עתיד מרוחק אבל במקרה הזה ויגלונדו, שכתב גם את התסריט, מנמיך את הרף ומחזיר את גיבורו שעות ספורות אחורנית בלבד. די מהר מבין הגיבור כי לא זו בלבד שהוא עצמו האדם חובש התחבושות שהתקיף את עצמו עם מספריים, יש גם גרסה שלישית של עצמו שמסתובבת לא רחוק ומבלגנת את העניינים הלאה. הלחץ בו נמצא הגיבור, שעובד קשה כל הסרט על מנת לחזור למסלול הזמן הנורמלי, מתעצם כשהוא הורג בטעות את בת זוגו ונאלץ להבין כיצד הוא משנה את מהלך הזמן על מנת להחזירה לחיים. בחלקו השני של הסרט, כששלושת הגרסאות של הגיבור מסתובבות על המסך, העלילה מתחילה להיות קצת מבלבלת, אבל נדמה כי הגיבור עצמו מצליח לשלוט בעניינים וההנאה לא נפגמת מחוסר היכולת לעקוב. לאורך כל הדרך הסרט מצליח לייצר את התחושה שאפילו אני, עם שלושת היחידות המסכנות שלי במתמטיקה, אצליח להבין מה קרה אם אשב עם דף ועט כמה דקות ואתרכז.
בסופו של דבר מדובר בתרגיל מחשבתי מוסרט לעילה ומלוהק בחוכמה שנראה כמו עבודה של סטודנט מוכשר במיוחד שלא מתיימר להתמודד ברצינות עם דברים כמו דרמה או רגשות, ובחר בז'אנר שיאפשר לו להימנע מהם. מבט על תרגילים דומים מהשנים האחרונות כמו "קיוב" או "המסור", בהם המשחק גובל בהיסטריה צעקנית, יוצר את הרושם כי דווקא החיסרון של ויגלונדו הופך ליתרון, והמשחק המאופק הופך את הסרט לריאליסטי יותר. הגיבור הוא לא צעיר ולא יפה, התגובות שלו לסיטואציה הלא הגיונית הן אמינות, ואת העובדה שהוא מצליח לתפקד בכלל מייחס הצופה לייצר הישרדות מובנה שמתגלה בשעה של מתח קיצוני. הוא מצליח לפעול בהחלטיות אבל ממש לא נראה כאילו הוא נהנה מהתהליך, דבר שמוסיף לסרט פאן הומוריסטי.
לא ברור לאן יובילו השמועות המתרוצצות ברשת לגבי רימייק אמריקאי אותו יביים דיויד קרוננברג. למרות שעל פניו הסרט והבמאי נראים מתאימים אותי אישית השמועות הללו לא מלהיבות מכיוון שהסרט של קרוננברג שהכי דומה ל "פשעי זמן" הוא "אקזיסטנז", אחד החלשים שלו. אני היתי מעדיף שקרוננברג יתרכז בכיוון המדהים אותו בו הוא צעד בשני הסרטים האחרונים שלו. סרט מסע בזמן יכול להיות עבורו סוג של ריגרסיה לאיזורים אותם הוא חקר כבר בעבר.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה