"המצור" (1998) "The Siege"

גל של טרור איסלמי הופך את ניו יורק לתל אביב של לפני חומת ההפרדה בסרטו של אדוארד זוויק שנעשה שלוש שנים לפני אסון התאומים ובמידה רבה מנבא אותו. הסרט כשל בקופות אבל חזר לתחייה בדי וי די לאחר האחת עשרה בספטמבר והפך לתקופה להיות הסרט הנצפה ביותר בארה"ב. למרות שזוויק ספג ביקורות על ייצוג גורף מדי של ערבים כטרוריסטים הוא טוען כי הסרט מציג את הממשלה האמריקאית באור גרוע יותר מאשר את הטרוריסטים עצמם, והוא צודק.
דנזל ושינגטון ואנט בנינג משחקים בתפקידים הראשיים כסוכני FBI ו CIA בהתאמה. ברוס וויליס מופיע גם הוא בתפקיד גנרל מיליטנטי שיורה One Liners צבאיים בקצב מרשים. הסרט, שרצוף מתחילתו בסצנות מותחות להפליא (סצנת פיצוץ האוטובוס פשוט מופתית), מגיע למיצוי מפתיע בחלקו השני, בו מוכרז משטר צבאי בניו יורק.
לאחר ששתי סוכנויות הביון לא מצליחות להשתלט על גל הטרור הממשלה מכריזה על מצב חירום לאומי והצבא, ווויליס בראשו, משתלט על העיר. אלפיים "חשודים" ערבים נכלאים במחנות ריכוז ונחקרים בניסיון נואש למצוא את הטרוריסטים. במקביל לפעילות הצבא ממשיכים נציגי סוכנויות הביון לחפש בעצמם את החשודים, כשהמתח בינם לבין וויליס והצבא הולך וגובר אבל נעצר ברגע האחרון לפני שהוא מגיע לעימות של ממש.
למרות שהדידקטיות של הסרט קצת מביכה הוא מציג סיטואציה רלוונטית ומתמודד עם אחד הפחדים העמוקים ביותר של אמריקה. והכוונה היא לא לטרור האיסלמי, כי אם לאפשרות שהדמוקרטיה תחליק לאמריקה בין האצבעות. חלקו השני של הסרט, בו נוסעים ג'יפים וטנקים בשדרות ניו יורק והסרט מקבל תחושה עתידנית יותר, מספק באופן יוצא מן הכלל. מול עיני הצופה העולם שהוא מכיר משתנה כשהעיר התוססת והיפה נופלת קורבן לסדרה של פיגועים (שבאחד מהם מתמוטט גורד שחקים), הופכת לשדה קרב, ולבסוף לסוג של כלא בזמן המצור הצבאי. בסצנות האחרונות אמריקה נראית כמו מדינת עולם שלישי חשוכה.

וויליס נראה רדום משהו אבל פיו מפיק מרגליות. "זה יהיה מפחיד, זה יהיה חזק, וזה לא ישמע בכלל כמו זיקוקים" הוא אומר במזמור הלל לשימוש ב M16 בשטח ציבורי, לפני שהוא כובש את ניו יורק ומסביר כי "הטרוריסטים ניצבים פנים אל פנים עם הכוח הצבאי המפחיד ביותר בהיסטוריה ואני מתכוון להשתמש בכוח הזה ולחזור לבסיס בזמן לפלייאוף". תענוג.

מערכת היחסים המוזרה בין הדמויות של בנינג וואשינגטון היא החולשה של סרט. בכל החלק הראשון הדיאלוגים ביניהם הם ניסיון כושל לייצר שילוב בין מתח מיני לסקרובול, כשהתוצאה היא תגובות חסרות היגיון ופעולות משונות שמבלבלות את הצופה. לא ברור למה הם רבים, לא ברור למה הם כועסים, לא ברור למה משמש המתח המיני שלא מוביל לשום דבר, והאתנחתות הקומיות לא מצחיקות.
שתי הבלחות של שחקנים עתידיים ב "הסמויה" נצפו ברגעים שונים בסרט. ווד האריס, הלא הוא אבון בארקסדייל בסדרה, ולאנס רדיק, המשחק את סדריק דניאלס, מופיעים שניהם בתפקידים של סוכנים זוטרים של ה FBI. הסרט קצת מזכיר את "הסמויה" לרגעים. במיוחד את העונה השלישית. וכמובן שרוח "הבריחה מניו יורק" של ג'ון קארפנטר, בו מנהטן עתידנית הופכת לכלא ענק, מרחפת ברקע.

זוויק היה בארץ לפני חודשיים על מנת לקדם את "התנגדות", סרטו החדש בו משחק דניאל קרייג פרטיזן בתקופת מלחמת העולם השנייה. ראיון אתו ניתן למצוא ב "סינמסקופ". את "לגעת ביהלום", סרטו הקודם של זוויק, בו משחק לאונרדו דיקפריו מבריח יהלומים באפריקה של שנות התשעים, ראיתי לפני חודש ולא התלהבתי.