הסרט מספק חוויה נדירה שקשה למצוא שכמותה כיום. התמימות והלהט האידיאולוגי שלו גורמים לעובדה שהוא דידקטי באופן חסר בושה להיות נסלחת ואפילו להוות חלק מהקסם שלו. גרסהוף מתייחס לטלוויזיה כאל מעבדת ניסויים וממחיש את הרעיון שאותו הוא מנסה להעביר בצורה פשוטה ואפקטיבית. חבל שהצייתנות של בני הנוער קצת מאולצת וקשה להאמין שאפילו ב 81 מישהו באמת היה משלים עם הצורה בה מתנהג המורה בזמן הניסוי.
הסרט מזכיר קצת את "בין הקירות" מכיוון שחלק גדול ממנו מתרחש בתוך כיתה, אבל בעוד סרטו של לוראן קאנטה ריאליסטי ומשכנע הנחשול עשוי בצורה טכנית ויבשה והמשחק של המשתתפים בו גובל בדיקלום.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה