מגנוליות מפלדה 1989 Steel Magnolias

סרטו של הרברט רוס נחשב לסרט הנשים האולטימטיבי וכיכב בכמה גגים מוצלחים במיוחד בנשואים פלוס. סאלי פילד, דולי פארטון, ג'וליה רוברטס, דאריל האנה, שירלי מקליין ואולימפיה דוקקיס משחקות חבורת נשים דרומיות בגילאים שונים שנפגשות במספרה השכונתית ברגעי מפתח בחייה של הגיבורה הצעירה שלבי (רוברטס) ומקבלות מנה של Female Bonding. כולן משחקות טוב אם כי דמותה של דוקקיס מחווירה לעומת הדמויות האחרות. בולטות במיוחד רוברטס, פארטון ומקליין שמענגות בכל רגע בו הן נמצאות על המסך. דאריל האנה, שקיבלה את התפקיד לאחר שהופיעה מול הבמאי כשהיא לבושה ומתנהגת כמו הדמות אותה היא היתה אמורה לשחק על מנת לשכנע אותו שלמרות שהיא דוגמנית בעברה היא מסוגלת לעשות תפקיד של אישה מוזרה ולא אטרקטיבית, קצת מוגזמת ומסוגננת מידי.
לולא היה הסרט מתרכז במחלת הסכרת החמורה של הגיבורה היה קל יותר להנות ממנו הנאה שלמה, אבל כמות שהוא הוא לוקה בסחטנות רגשית ובמניפולטיביות. גם ברגעים שמחממים את הלב קשה להבין אם מדובר ברחמים או בהזדהות אמיתית עם הדמויות. הכוח של הסרט הוא בדינמיקה בין הנשים, בעיצוב המוקפד של המקום, התלבושות והמבטאים, ובהומור, בעיקר של שירלי מקליין הבלתי נשכחת.
העובדה שמדובר במחזה מצולם ששומר על אחדות המקום והעלילה משחקת לטובת הסרט, שכמו המחזה ממצה את הסיטואציות עד תום בסצנות ארוכות ומפורטות שנותנות לשחקניות את האפשרות לפעול. בין הסצנות עוברים פרקי זמן ארוכים והסרט, שמתאר תקופה של כמה שנים, מקבל תחושה של אפוס קטן.


רוברט הרלינג, המחזאי, מתאר ב "מגנוליות מפלדה" את האירועים שהובילו למותה של אחותו מסכרת. לפני מותה, כך הוא סיפר, הוא תאר בפניה את הקשיים אתם הוא מתמודד ככותב מתחיל. האחות אמרה לו כי היא היתה שמחה לעזור לו אבל אינה יודעת כיצד. לאחר מותה הוא כתב עליה את המחזה שהפך אותו לכותב מוכר.